חדר כותבים

על  חשיבותה של האמת, ועל תפקידו של הכותב כמשנה עולם. שיעור פתיחה על כנות ועל אומץ. שיעור שבו נודה ברצון של כולנו לפרסם ולהתפרסם. במקום היכרות של איך קוראים לי ובן כמה אני, נהיה כותבים, ונתחיל ישר אחרי הסמול טוק. נדבר רק על הדברים שאנחנו מתעבים. נלמד שהרגע שבו רוצים לסגור את המצלמה זה הרגע שבו יש להדליק אותה. הרגע שבו רוצים לא לספר מה קרה, זה הרגע שבו מתחיל הסיפור. מבוכה וכאב כזהב, זעם ועוול כמניע.  כתיבה כשליחות. כתיבה כדוברת אמת כפייתית. כתיבה כמחוללת שינוי. כתיבה כמשנה עולם ומשחררת אנשים מכלובים של פחד.

על הקשר בין פחד לדחף, בין מניע למכשול, ומה זה אומר עלינו?

כל כותב בא לתת יופי לעולם. לכל אחד יש לפחות סיפור אחד שרק הוא יכול לכתוב, סיפור אחד לפחות שהוא יכול להעניק במתנה לעולם טוב יותר מכל אחד אחר. הרבה פעמים זה הסיפור שאנחנו בורחים בדיוק ממנו. מה הקשר בין מה שאנחנו שונאים למה שמניע אותנו? בעזרת שיעורי הבית, נתחיל להבין את הדמות שאתם כותבים. נלמד לא לפחד שאנחנו לא מספיק מיוחדים. נבין שמה שיותר פרטי יותר אוניברסלי. מה הסיפור שאתם סבורים שאתם רוצים לכתוב, ומה הסיפור שרוצה שתכתבו אותו? ממה אנחנו בורחים? איפה אנחנו כלליים כשצריך להיות ספציפיים. מה באתם לתת לעולם? מה התפקיד שלכם? בשביל זה, יש צורך לברר מי אנחנו. מה הקול שלנו, רק שלנו. מה הסיפור שרק אנחנו יכולים לספר ומה הטון שמאפיין את הכותב שהוא אנחנו. מי הדמות שאנחנו חוזרים וכותבים כל הזמן?

לאיזה תפקיד תלהקו את עצמכם?

מה זאת דמות? איך כותבים דמות עגולה? מי האויב הכי גדול של עצמנו? מה הקשר בין סתירה להסתרה? מה זה פיתוח? איך יודעים שכתבנו דמות טובה? מהו מבחן הבננה ואיך הוא יעזור לכם לדעת תמיד  אם כתבתם דמות טובה או לא. מה הקשר בינינו לבין הדמויות שאנחנו כותבים? מה אנחנו לא רואים על עצמנו שהעולם כולו רואה? אנשים מבלים חיים שלמים בפחד מה"מה יגידו", בשיעור הזה נלמד להגיד את זה אנחנו שניה לפני האחרים. הומור עצמי כמנגנון הגנה. שיעור שלא תשכחו לעולם.

מה הקשר בין התנ"ך לטוני סופראנו? מעשה בדור שלא כותב מעשים.

איך כותבים עם סכין ולא בעט? מה הקשר בין מה שכתבנו עד עכשיו בשיעורי הבית, ל "סיפור שהוא רק שלנו"?  מה זה מעקה הסיפור ומה הקשר לשרלוק הולמס? מה זאת עלילה? איך לוקחים את הדמות שלנו ויוצאים אתה לדרך? כיצד מגלגלים סיפור ומה הקשר בין חקירה לעלילה? איך כותבים פעולות ומעשים בלי דיאלוג בכלל? מה קרה? מה קרה??? ויותר חשוב, האם זה היה יכול לקרות? שיעור סצנה, כללי אצבע לאיך תדעו אם כתבתם סצנה טובה.  בשלב הזה, התלמידים ידעו לעשות ברייקדאון לסצנות קולנועיות או טלוויזיוניות, יכתבו מעכשיו כך גם את הסיפורים שלהם.

שיעור תובנה. מאחורי כל סיפור טוב יש אמירה או תובנה אישית. לכל סיפור יש תמה, סיפור טוב הוא תמיד מכיל יסוד ארכיטיפי על טבע האדם, על רגש אנושי נצחי עם אמירה או תובנה אישית מעודכנת. אחרי שהעתקנו סיפורים וערכנו להם אדפטציה אישית, נחזור לדמות שלנו. לסיפור שלנו. גם מאחורי כל עלילה שלנו יש משהו שחשוב לנו להגיד שאנחנו לגמרי עומדים מאחוריו. עוול שבא לנו לתקן. אמת שחשוב לנו לאוורר. בעזרת המשחק הקבוע של הכותב:  "מה היה קורה אם",נתחיל להשתעשע במה שכולם חושבים אבל מפחדים לומר. בעידן של פוליטיקלי קורקט, איך מפטרים את המבקר הפנימי ולא מפחדים? בואו נוציא את הגזען הפנימי. האמת משחררת. וגם רווחית.

לקום ולשיר את השיר שלך. לעמוד ולספר את הסיפור שלך. לפני כל הכיתה. בשלב הזה, כל הכיתה כבר כל כך אינטימית, וכולם כבר חברים בווטסאפ בקבוצה ומכירים אחד את השני כל כך טוב, שהרגע הזה, בשיעור הזה שמותר בו טקילה וויסקי חופשי, כשאת או אתה עומדים מול הכיתה ועושים חמש דקות סטנדאפ, על עצמך, או על הדמות שלך, על העולם שעליו אתה כותב, לפעמים החמש דקות האלה מצמיחות לך כנפיים לכל החיים.

איך לכתוב כמו עבריין ולתחקר כמו שרלוק הולמס. על פרובוקציה ומנומקות. איך כותבים סדור אבל עם אש. 

מה ואיך מגישים לזכיין או למפיק. מה זה פרמיס, איך כותבים סינופסיס טוב, ולמה אם יש לכם טריטמנט מסעיר אין סיכוי שיגידו לכם לא.  

פיץ' סיום. הקראה ומשחק של סצנות שאתם כתבתם, מתוך הפרויקטים שלכם. בריינסטורם ומשוב  על הפרויקט שלכם עם כל הכיתה.